stomach-butterflies.jpeg

פרפרים בבטן

waiting_for_test.jpeg

רק תפילה אשא

פוסט #1 מאת שירה-אמונה 

כל הדרך התפללתי.


אני דוחה את הבדיקה הזו יותר משנתיים והייתי דוחה אותה עוד אם הייתי יכולה להמשיך להתעלם, אבל דימומים תכופים ממערכת העיכול וכאבי בטן שבחודש האחרון כבר מקפלים אותי ל-2 הכריעו את הכף ונאלצתי לקבוע, שוב, תור לפרוקטולוג. כבר קבעתי מספר פעמים בעבר ותמיד ביטלתי. הפעם ידעתי שאסור לי.


משכתי אלי את רשת הבטחון האישית שלי: התייעצויות ושיתוף עם חברות, שריון של אימא שתבוא איתי והמון, אבל המון דמיון מודרך.


הבטחתי לעצמי שאני אשיר בכוח את titanium או alive של sia ואדמיין שאני בת-ים (הדמות המיתית, לא העיר) ששומעת רק את השקט של המים.
 

התור לפקידות הקבלה היה ארוך, המקום היה צפוף למדי ויחסית לזמן קורונה במרפאות החוץ של בית החולים בצבצו הרבה יותר מדי אפים מחוץ למסיכות. התאפקתי לא להסתובב ולברוח, הפעם בגלל קלאוסטרופוביה מעורבת בסיכון הגבוה של מחלת הריאות שלי להפוך למוות אם תפגש עם קורונה אבל גם פה- התאפקתי. בתור הבא רק אני עמדתי. לא הרבה הולכים לרופא הזה, אפשר להבין אותם.

בבקשה, בבקשה אלוקים, תעשה שהוא יהיה נחמד ויקשיב ויקח לתשומת לבו ויהיה עדין ומקצועי ורגיש בבקשה בבקשה אני לא אשרוד אדם לא רגיש בסיטואציה הכל כך מביכה והטריגרית הזו. בבקשה.

גם עכשיו התפללתי.


בבקשה, בבקשה אלוקים, תעשה שהוא יהיה נחמד ויקשיב ויקח לתשומת לבו ויהיה עדין ומקצועי ורגיש בבקשה בבקשה אני לא אשרוד אדם לא רגיש בסיטואציה הכל כך מביכה והטריגרית הזו. בבקשה.
 

לבסוף נכנסנו, אימא ואני, לפרוקטולוג.
 

למרות (או בגלל) שהוא אחד מהבכירים בתחום הוא הקשיב ברוב קשב כשתיארתי בקיצור ובבהירות את הרקע הרפואי המורכב שלי.
 

הוא הופתע כשאמרתי לו שאני סובלת כבר שנתיים אך לא שפט ולא נזף. להיפך, הוא הנהן בהבנה כשהסברתי שכשאת חולה כל כך מורכבת כמוני, את לא תמיד עם פניות רגשית וכוח נפשי להתחיל מעקב בתחום רפואי חדש.
 

בזמן הבדיקה הוא היה מקצועי מאוד אך עדין. כשביקשתי שאימא שלי תצטרף הוא נענה מיד ואף הציע לקרוא גם לאחות. הוא היה עדין וכשאמרתי לו שאני מרגישה נוח כשאומרים לי מה עושים לפני שעושים זאת, הוא השתדל מאוד לפרט.
 

עברתי בשלום את הבדיקה ששנתיים פחדתי ממנה כל כך עד שעלו לי דמעות בכל פעם שקבעתי תור.
 

giphy.gif

ככה, פתאום, כבר הייתי אחרי זה.

הרופא הפנה, כצפוי, להמשך בדיקות ואני נשארתי עם המחשבות והתהיות איך אחרי יותר מעשור במערכת הבריאות הציבורית אני עדיין צריכה להתפלל שרופא בכיר לא יראה בי בכיינית, היסטרית או היפוכונדרית ומה היה קורה אם הייתי מגיעה מוקדם יותר, כשהסימנים עוד היו בהתחלתם, והיה אפשר לקבוע בקלות שאני נבהלת מכל שטות.


תודה לך, רופא טוב ונעים.
 

הלוואי שכולם היו כמוך.

שירה-אמונה אמסלם

כשביקשנו משירה-אמונה לכתוב על עצמה קצת יותר זה מה שקיבלנו:

"חולה כרונית יותר מעשור, אוהבת גינון אמנות ובישול פשוט ומרשים. העולם הוא גן המשחקים שלה."

 

זה הכל נכון, אבל הרשו לנו להתלהב ממנה קצת יותר! שירה-אמונה היא נמרה שנונה ביותר, שמהווה מקור השראה לנשים רבות שמתמודדות עם מצבים כרוניים. היא הפכה את היכולת לשמור על הומור לאמנות של ממש. הכתיבה שלה, אם מדובר בספר שלה "פתאום 30- רשמים מהמסע" או סתם בפוסטים בפייסבוק שלה, היא רגישה, חדה ואמיצה. אנחנו ממליצות בחום לעקוב אחריה, אבל לא בקטע קריפי.