pp_functional_dep_edited.jpg

אישה מאחורי מסיכה

דיכאון "תפקודי" לאחר לידה

מאת: יסמין בר-יוסף

מרפאה בעיסוק, מדריכת פילאטיס ומדריכת הנקה. אמא לשני בנים שובבים ונלי הכלבה שהיא הבת הבכורה.

תקציר- נושא הדיכאון לאחר לידה צובר יותר ויותר חשיפה וטוב שכך! אבל הרבה פעמים הדימויים שאנחנו מקבלות מהמדיות השונות מראים סוג מאוד מסוים של דיכאון. יסמין בר יוסף מציגה לנו עוד סוג, פחות מדובר, יותר חמקמק וממש לא פחות חשוב - הדיכאון התפקודי.

"דיכאון אחרי לידה"- מה עולה לכן לראש? כיצד נראית האישה? האם יש אור בבית? האם היא שרה לתינוק? האם היא מחייכת?

בשנים האחרונות נושא ה"בייבי בלוז" בשבועיים הראשונים שלאחר לידה מדובר מעט יותר. מדובר על תקופה שבה מופיעים סימפטומים של חרדה, אי שקט ובכי אשר עוברים מעצמם תוך פרק זמן של כשבועיים. במציאות אנו רואים כי קיים טווח רחב של שינויים במצב הרוח שאישה יכולה לחוות אחרי הלידה, החל מה "בייבי בלוז" ועד לדיכאון פסיכוטי (במקרים נדירים מאוד- ואז נדרשת התייחסות אחרת לגמרי).

בכתבה הזו נתעסק בטווח שנמצא בין לבין.

על פי הDSM-5 (המדריך הראשי לאבחון של הפרעות נפשיות) ישנה רשימה של תסמינים על פיהם תקבע אבחנה לקיום או קיום של הפרעה. אם נסתכל על הרשימה מקרוב ניתן לראות כי חלק מהתסמינים הינם 'נראים לעין' כמו בכי לא ברור, או אי יכולת לקום מהמיטה, כלומר דברים שהסביבה יכולה לראות. יחד עם זאת, חלק מהתסמינים 'נסתרים', נמצאים בעיקר בעולמה הפנימי של האישה. לנו כסביבה, אין יכולת לדעת סתם ככה כי הדברים הללו מתרחשים בתוכה, אבל אלו הם בדיוק התסמינים שלא נרצה לפספס.  

במילים אחרות, ייתכן שהסביבה תראה אישה עם בית שכל המטלות בו מתבצעות- הילדים עם מערכת מסודרת, מכינה להם פעילויות ויצירה, מכינה ארוחות מזינות ומגוונות, הבית נקי ומסודר. אבל אם נכנס רגע אל תוך נפשה של האמא, נגלה כי היא פועלת בתחושתה "על אוטומט", הכל מתבצע אבל אין מעורבות של רגש. ייתכן שתאמר כי היא חשה עייפות אך מנגד לא תשב לרגע- מה באמת קורה שם ואיך אנחנו יכולות לדעת?

החיים על פי אינסטוש

(או במילים אחרות- דרישות וציפיות החברה)

כשמצטרף תינוק לחיינו, מצופה מהאמא להיות מאושרת, לחזור לגזרה שלה, ולרוב גם לחזור לעבוד תוך 3 חודשים בלבד. בנוסף, במקרים לא מעטים, הסביבה מתקשה לקבל את המציאות של דיכאון אחרי לידה, מתקשה להבין כיצד זה קורה ולרוב נוכל לשים לב גם לביטויים ביקורתיים מאוד כלפי מציאות הדיכאון שאחרי לידה.

"בתקופתי לא היה דבר כזה להניק כל הזמן, כשיצאתי מהבית נתתי מטרנה" או "אני יצאתי מבית החולים בג'ינס של לפני ההריון" , מוכר? אלה הם משפטים שיכולים רק להעמיק את הבור הרגשי שנפער בקרב האמא. מגוון רחב של סדנאות שמבטיחות לאישה 'לחזור לעצמה', התעקשויות של המשפחה שהיא צריכה ' לשחרר את התינוק ולצאת לבלות' או 'תתאפרי כי מגיע לבעלך שתשקעי גם בו' בשילוב המציאות החברתית שבה יולדת נשארת לבדה בבית עם תינוק כמעט מהרגע הראשון שחוזרת לביתה, מובילות לרוב לכך שנשים רבות שותקות ולא משתפות בקושי. הן חשות בושה על העייפות והעצבות שלהן, על כך שלא עומדות בסטנדרטים של הסביבה, הן חשות לבד ושאף אחד לא מבין אותן.

giphy.gif

"אבל היא מתפקדת!"

בעוד יש לרובנו תמונה בראש כיצד נראה דיכאון, אני מציעה לבחון צד נוסף של התמונה אשר נמצא בתוך הטווח עליו דברנו- "דיכאון תפקודי".

ביצוע מטלות כהסחת דעת 

המחשבות הקשות או הרגשות השליליים מציפים בכל רגע שיש בו שקט, אז כדי לא להיות בשקט הזה, האמא מתחילה לסדר את הבית- מכונת כביסה, קיפול כביסה, שטיפה של המטבח. כשהתינוק עליה יונק או אוכל מהבקבוק הראש שלה רק עסוק בכל המשימות שעוד יש לה לעשות, ממליצים לאפשר לגוף לנוח אחרי לידה- אבל היא לא מצליחה להגיע אל המנוחה. כשהיא לבד בבית איש לא רואה את המצב הזה, וכשהיא מתלוננת על עייפות יתר זה נשמע לנו רגיל, "ככה זה עם תינוקות". אם נכנס אליה הביתה, הכל יראה מסודר, לא בהכרח שנעלה על דעתנו שיש פה קושי, כי אנחנו לא רגילים לראות ככה את מה שמתארים לנו כ"דיכאון".

צמצום עיסוקי

מבחוץ זה נראה כי האמא עסוקה בהרבה מטלות ומשימות שממלאות את היום יום שלה בעשייה ובתפקוד.

בואו נשאל את עצמינו רגע- באיזה תחום המשימות הללו נמצאות? האם הכל תחת תחום הטיפול בבית והטיפול באחר? האם יש לה בסדר היום שלה גם רגעים בהם היא עוסקת בפעילות שמאפשרת לה מנוחה או הפוגה? תחביבים שהתעסקה בהם בעבר וכיום נמנעת? יוזמת שיחות עם חברות ומשפחה?

שינוי ביחס לעצמה 

אם בעבר נהנתה לנקות את הבית ולשיר לעצמה, האם כיום עושה זאת? ואם הפסיקה, יש לכך סיבה? (חשוב לציין- אנחנו כן מצפים לשינוי התנהגותי כאשר אישה הופכת לאמא כי המציאות משתנה, לכן אנחנו גם נשאל אם יש סיבה, כי לפעמים הסיבה היא הגיונית- לא שרה כדי לא להעיר את התינוק כשהוא ישן, אבל אם התינוק לא נמצא היא כן תשיר)

יש חשיבות רבה לאיזון עיסוקי, כלומר שגרת יום המבוססת גם על משימות ומטלות שעלינו לבצע במסגרת התפקידים השונים בחיינו, אבל גם דברים אשר יאפשרו לנו להתאוורר, לדאוג לעצמנו או לחוש הנאה.

במצבים של "דיכאון תפקודי", תצטייר תמונה של אמא אשר כל התפקוד שלה עוסק בתחומים ספציפיים ומצומצמים- סביב הילדים, בן/בת הזוג, תפעול הבית. לעיתים אפילו רק בתחום אחד. זה יראה מבחוץ כמו "מרכוז" יתר בנושא מסויים, אולי כניסיון שלה לפצות על הרגשות והמחשבות שבה.

תחושה אישית של האמא של ירידה בתפקוד 

קושי לחשוב או להתרכז, הם לאו דווקא דברים שנוכל לשים לב אליהם מבחוץ, גם לא בהכרח בעזרת כלי אבחון מקצועיים. מדובר בדיווח אישי של האמא, התחושה האישית שלה ביחס לעצמה- היא מתקשה לתכנן קדימה או להתארגן עם מגוון החפצים שצריך לקחת לכל יציאה מהבית למשל. נראה אותה מסתובבת עם תיק החתלה שיש בו את כל הדברים הדרושים, אבל יכול להיות שלקח לה הרבה זמן לארגן את התיק או שיצאה וחזרה מספר פעמים עד שהצליחה לזכור את כל הפריטים שעליה לקחת. אם אנחנו איתה בבית כשהיא מתארגנת לקראת יציאה עם התינוק ייתכן ונבחין כי היא הולכת הלוך חזור ומביאה בכל פעם חפץ בודד, מתקשה לזכור מה רצתה להביא איתה, מעבירה חפצים ממקום למקום ללא צורך ולבסוף גם לאחר שכבר תצא תזכר כי שכחה דברים ותחזור חזרה לקחת אותם.

העייפות משחקת פה כלי מרכזי מבחינה קוגניטיבית, אבל חשוב להכיר שגם תחושת הירידה בתפקוד מהבחינה הזו יכולה להחמיר את הרגשות השליליים שהיא חווה, ובכך להעצים את הקושי האישי שהיא חווה.

הכחשה

הקושי הרגשי שנלווה לתחושות של דיכאון, בשילוב היחס של הסביבה לסוגיה והעובדה כי האמא כן 'מתפקדת' במטלות שהיא אמורה לעמוד בהן, יובילו במצבים רבים גם למצב שהאמא עצמה מתכחשת למצבה. נקודה זו מעלה את החשיבות שבזיהוי ובמתן תיקוף לאמא, בשילוב הפנייה לעזרה- כי יש מה לעשות.

credit: cottonbro from:pexels.com

אז איך נעזור לאמא היקרה?

giphy.gif
  • מודעות -קודם כל, התפקיד שלנו הוא לפקוח עין, להיות מודעות לכך שמצבים כאלה קיימים, לזכור שמדובר במישהי חשובה לנו ושכרגע היא בנקודת זמן קצת יותר רגישה בחייה.


ראשית, אפשר לחשוף בפניה מידע מחקרי על תופעת הדכדוך לאחר לידה שנפוצה מאוד. אצל 10% עד15% מהאימהות תקופת ה"בייבי בלוז" תתארך ותהפוך לדיכאון שלאחר לידה. לפחות 50% מאלה שחוו דיכאון לאחר לידה יחוו אותו בשנית בלידה הבאה (כמובן שלא נפנה אותה לקרוא מחקרים כרגע, אבל רק לציין בפנייה את הנתון הזה יכול להיות מקור תמיכה חשוב).
 

  • לדבר על זה - לפעמים רק להעלות את השיח על הקושי, ולתקף אותו הינו חלק משמעותי על מנת לקדם אותה אחר כך בקבלת עזרה. תיקוף משמעותו לאפשר לה להרגיש בסדר עם הרגשות הקשים שעולים בה. היא לא לבד במקום הזה. מדובר במצב רפואי כמו כל מצב בריאותי אחר שנקלעים אליו, אף אחת לא בוחרת בזה- וזה גם ניתן לטיפול ואפשרי להחלים מזה.
     

מומלץ להמנע ממשפטים שמציבים עובדות או ציפיות כמו "עברו כבר שלושה חודשים את בטח ישנה כבר הרבה יותר טוב", "בגיל ארבעה חודשים הוא כבר לא אמור להתעורר לך", "למה את פשוט לא נחה כשהוא ישן?" או "את חייבת לעשות איתו סדנא של אמא ותינוק זה הכי חשוב להתפתחות שלו!" (בכללי כל משפט עם המילה חייבת לא משרת את המטרה)
 

מומלץ להגביר שימוש במשפטים מתקפים כמו "אני רואה שלא פשוט לך", "התקופה הראשונה של הסתגלות למציאות חדשה היא מאתגרת", "יש לך באמת הרבה משימות, יש דרך שאוכל לעזור בהן?"
 

  • עזרה פרקטית- להציע עזרה בביצוע חלק ממשימות הבית, בנוכחות יחד איתה כך שלא תהיה לבד רוב שעות היום, לנסות לעזור לה לארגן שגרת יום כזו שתאפשר לה גם לשלב דברים שהם עבור עצמה, או אפילו עוד כמה שעות שינה אם אפשרי.
     

  • שילוב גורם מקצועי - אפשר להפנות לתמיכה רגשית, לעזור בחיפוש אחר אנשי מקצוע מתאימים ואפילו לקנות מחברת כדי שתוכל לכתוב בה את מה שהיא מרגישה (נמצא ככלי יעיל מחקרית).

 

לרוב הדרכה, חשיפה למידע, תיקוף ותמיכה מהסביבה יספיקו. במקרים של דיכאון ממושך עם פגיעה ממשית בתפקוד חשוב לבחון שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי- ולזכור שזה בסדר ורצוי לפנות לעזרה.

מקורות ותוספות

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).  Washington, DC

 

NCIB postpartum blues https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK554546/

 

Harvard mental health letter volume 28 number 3 september 2011

קריטריונים על פי הDSM5
 

  • תחושת עצבות או מצב רוח ירוד

  • איבוד עניין או הנאה בפעילויות אשר הסבו הנאה בעבר (אנהדוניה)

  • שינויים בתיאבון

  • קשיי שינה או שינה מוגברת

  • אובדן אנרגיה או תחושת עייפות מוגברת

  • עלייה בפעילות פיזית חסרת מטרה כגון חוסר יכולת לעמוד במקום, הליכה מצד לצד, פריכת ידיים (לחיצות/התעסקות בידיים).

  • האטה בתנועתיות או בדיבור (בעוצמה כזו שאחרים מבחינים בכך)

  • תחושת חוסר ערך או אשמה.

  • קושי לחשוב, להתרכז או לקבל החלטות.

  • מחשבות על מוות או התאבדות.

  • בכי "ללא סיבה"

  • חוסר עניין בתינוק, קושי להקשר לתינוק או חרדה רבה סביב או לגבי התינוק.

  • תחושה של "אמא לא טובה"

  • פחד לפגוע בתינוק או בעצמה
     

אישה בדיכאון לרוב תחווה מספר סימפטומים מתוך הרשימה. הסימפטומים צריכים להתחיל בתקופת ההריון או בפרק הזמן של כ4 שבועות מהלידה על מנת שההגדרה של דיכאון אחרי לידה תקבע על פי הDSM.

 

יסמין בר יוסף
מרפאה בעיסוק, מדריכת פילאטיס ומדריכת הנקה

מלווה נשים במעגל ההכנה להריון, הריון, לידה, הנקה ושלבי ההורות הראשוניים. כמוכן ממשיכה לחקור ולהתעמק בעולם הנשי על היבטיו התפקודיים והרגשיים, גם גיל המעבר והאתגרים שונים שאנו חוות כנשים.

אם בשיעור פילאטיס, טיפול בריפוי בעיסוק או הדרכות, היא תמיד תראה אותך מכל הכיוונים! ככה אנחנו אוהבות את הנמרות שלנו- ראייה של סופר-וומן ;)
מוזמנות להכיר את יסמין קצת יותר בפייסבוק, במייל או באינסטגרם!