• דנה אורקין

קהילה, לידה ורכילות

Updated: Oct 11


בתמונה: בטן הריונית של אישה מוקפת בידיים שמציעות עזרה











תקציר – איך באמת נראתה לידה לפני 400 שנה? האם אנחנו מצפות מעצמנו קצת יותר מידי אחרי הלידה? ומה אנחנו עשינו לאחרונה כדי לעזור לחברה שהיא אמא צעירה?

המשך השיחה עם ד"ר דפנה אורן-מגידור על נשיות, בריאות ומה שהשתנה בין פעם להיום.

אין מצב שפעם זה היה יותר קל... נכון?

בניגוד למה שהיינו חושבות- לפני 400 שנה, לנשים היה אולי טיפה יותר קל אחרי הלידה. אולי בעיקר, פחות לבד.


"כשהולכים אחורה עד התקופה שאני מומחית בה. אפילו הנשים הכי עניות, אלו שלא היה להן כסף ללדת בבתי היולדות, נשארו בבית למשך 40 יום (עד שהאישה הולכת לטקס טיהור בכנסייה) ובמשך הזמן הזה חזרו לתפקוד בהדרגה. היה ממש פרוטוקול מובנה לדרך שיש לחזור לתפקוד." ​ "נשים מהמשפחה ומהשכונה, אפילו נשים כמעט זרות דאגו לטפל בהן ולעזור. בישלו להן, עזרו לטפל בתינוק או בשאר הילדים, ניקו. היולדת עצמה לא חזרה לתפקוד מלא עד שלא עברו 40 יום מהלידה. בזמן הזה הקהילה דאגה לעזור לה." ​

העזרה הזו שהיא מתארת לא ממוסדת. אף עירייה או כנסייה לא הכתיבו את החוקים האלו מלמעלה. ככה פשוט התנהלה הקהילה, ובכללים שלה, כמו שאת יכולה ללכת ולבקש כוס סוכר מהשכן, ככה את יכולה לקבל עזרה אחרי הלידה, ואפילו (טה-טה-טאאאם) במהלכה.


שמעת מה קרה בלידה של ההיא?


"בזמן הלידה באותה תקופה, הגיעה מיילדת, שבד"כ לא בחרת, אלא פשוט מי שפנויה באותו רגע. יחד איתה היו עוד 3-4 נשים שנכחו בלידה כדי לעזור. אלו מי שנקראו הGOSSIPS (גוסיפס), נשים מהקהילה שעוזרות בזמן הלידה. אם היה לך מזל, דאגת שאמא שלך אחותך והחברה הכי טובה יהיו באזור כשאת אמורה ללדת וימלאו את התפקיד הזה. אם פתאום התחילה הלידה במפתיע ואין את מי שקיווית שיהיו, אז את דופקת על דלתות השכנים ומבקשת מהשכנה שתגיע לעזור בלידה. כל אישה שנמצאת בסביבה יכולה להגיע. זה פשוט חלק ממה שנשים עושות אחת בשביל השנייה בחברה הזו ואת יודעת שכשאת תלדי גם לך יבואו לעזור."

אבל שלא נשגה באוטופיה קהילתית. הלידה לא הייתה טקס חברי עם אהבה של השכנות, שיעורים לחיים וזעקות "את נהדרת אלה יפה וקוסמית שכמוך!".

ד"ר אורן-מגידור מרחיבה -"הן באות לעזור וגם לעשות דברים אחרים, כן? לא סתם ה GOSSIPS הפכו לשם נרדף לרכלניות. הן ריכלו, העבירו ביקורת והתערבו. היה להן גם תפקיד נוסף, תפקיד משפטי – הן היו צריכות להעיד שבאמת נולד תינוק, שהוא היה חי בלידה ושבאמת היה זכר - אם זה המקרה."

אם פתאום התחילה הלידה ... אז את דופקת על דלתות השכנים ומבקשת מהשכנה שתגיע לעזור בלידה. ... זה פשוט חלק ממה שנשים עושות אחת בשביל השנייה בחברה הזו ואת יודעת שכשאת תלדי גם לך יבואו לעזור.

בתמונה משמאל: חשבון אינסטה מלפני 400 שנה, נשים מפרגנות ללידיה היולדת


לאלף אלפי הבדלות


"היה רגע לאחר הלידה של הבן שלי שייזכר לי לעוד הרבה שנים" מספרת ד"ר אורן-מגידור "לאחר הלידה היה לי רצף של 96 שעות שבהן לא ישנתי, הבן שלי היה איתי בחדר, הייתי מותשת לחלוטין. הספיקה עוד ידיעה אחת מבאסת והתחלתי לבכות. מבחינת המערכת הם רצו לבדוק אותי עם שאלון לבירור דיכאון אחרי לידה. אבל לא הייתי מדוכאת! הייתי פשוט מותשת! כשאמרתי את זה לאחת האחיות היא ענתה לי "אם את מרגישה שאת באמת לא מסוגלת לטפל בתינוק שלך אנחנו ניקח אותו לתינוקיה לכמה שעות" כמובן שהתגובה למשפט כזה היא- לא לא בטח שאני יכולה"

"יש הרבה מה לומר על שיטת הביות לאחר הלידה, אין ספק שיש הרבה יתרונות מוכחים לשיטה, אבל בואו לא נשכח את האם. מצד אחד יש בזה הרבה הגיון והרבה סיבות טובות, אבל גם מחוויות שלי וגם של אחרות יש בזה משהו נורא. יצאת מלידה של אלוהים-יודע-כמה שעות ואומרים לך בגדול שעכשיו את חייבת להחזיק אותו ולטפל בו נון-סטופ ולא ניתן לך אפילו דקה אחת לנוח בשקט. בבתי חולים של ביות מלא

למשל לא לוקחים לתינוקיה בכלל. בגדול עד שהתינוק לא נופל לך מהידיים כמעט מעייפות לא לוקחים אותו ממך."

​בואו גם נוסיף את כל המעבר, שאנחנו מקבלות מהתקשורת והרשתות החברתיות ולא מהבית חולים- הנקה זה מאסט, תכיני אוכל אורגני בלבד, תתייחסי גם לכל שאר הילדים כי אסור שירגישו מקופחים, תשמרי על הגזרה, תכבסי טיטולי בד, טקסים לטיהור הבית ומה לא? כל זה בזמן שאת אמורה לתת לגוף ולנפש שלך להחלים מהרפתקה די רצינית.

בואו גם נוסיף את כל המעבר... הנקה זה מאסט, תכיני אוכל אורגני בלבד, תתייחסי גם לכל שאר הילדים כי אסור שירגישו מקופחים, תשמרי על הגזרה, תכבסי טיטולי בד, טקסים לטיהור הבית ומה לא? כל זה בזמן שאת אמורה לתת לגוף ולנפש שלך להחלים מהרפתקה די רצינית.

מה איתנו עכשיו?


"איכשהו עם השנים וההתפתחות שכחנו שאמור להיות מעגל תמיכה שעוזר לאישה להתאושש ולחזור בהדרגה לתפקוד."

אומרת ד"ר אורן-מגידור. ​ כשאנחנו מסתכלות מהצד על מה שקורה היום אנחנו מגלות משהו מעניין. מצד אחד, אנחנו יודעות הרבה יותר על החשיבות שבתמיכה קהילתית במי שילדה ומודעות לסכנות ולחשיבות של אבחון מוקדם לדיכאון לאחר לידה. מצד שני, האידיאלים האלה שאנחנו מחזיקות בראש שלנו, הרצון שלנו להיראות כמו גל גדות אחרי הריון, להספיק, לעשות, לתפקד וגם לפרסם על זה פוסט מעורר השראה, גורמים ליותר סטרס מהקלה. הלחץ על היולדת לחזור לשגרה ולהתנהג כמו וונדר-וומן, לא להתנתק מהתינוק לרגע, ולהצליח להיראות נפלא בעודה עושה את זה- זה פשוט יותר מידי. ​ אולי שווה לנו לעצור רגע ולחשוב יחד איפה האחווה והתמיכה שלנו בינינו הנשים יכולה לשפר את החוויה של אימהות צעירות. אולי נדאג להיפגש, לעזור קצת במה שאפשר, או אפילו סתם לרכל קצת, כי בואי, לפעמים פשוט צריך.


לקינוח: מערכון נפלא של איימי שומר ובסופו תודה לכל האמהות שמעמידות פנים בשבילנו שלא היה להן קשה. (אזהרת שפה גסה)



למאמר הקודם: רפואת נשים, מאגים והחשיבות שבמילים ארוכות במיוחד

0 views0 comments