• ד"ר אורנה שטטר

על סטרס וחיות אחרות

Updated: Nov 3



כולנו מכירות את הקשר בין הגוף לנפש. קשר שמתבטא במחלות ותופעות מוכרות כמו: דיכאון וחרדה המופיעים לצד מיגרנות, מעי רגיז, התקפי לב ועוד. מחקרים רבים ניסו להבין כיצד לחץ משפיע על הגוף שלנו וגילו שהוא מחליש את מערכת החיסון ומשפיע על יעילותה - לכן אנחנו חולות יותר בתקופות לחוצות - תסמונת תקופת המבחנים מישהי?


מאחורי כל אלו עומד מנגנון אחד שנסביר את פעילותו כאן.

בגלל שמלחיץ לדבר על לחץ, אנחנו מבטיחות לצפות את הכתבה בתמונות חמודות עד מאוד!


מה קורה בגוף שלך בלחץ

לחץ ביומיום

לחץ אצל נשים

מה עושות עם כל הלחץ הזה?

השורה התחתונה


הילחמי או ברחי


אחד התהליכים המרתקים שמתרחשים בגוף שלנו בזמן סטרס הוא תגובת Fight or Flight. כאשר אנו עומדות מול איום פתאומי וקיומי (שממש מאיים על חיינו) מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic) אחראית להפעיל את תגובת "הילחם-או-ברח". המערכת, שנועדה להגן עלינו, מנתבת את יתר מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים שיעזרו לנו לצאת מהמצב הבעייתי. היא עושה את זה על חשבון מערכות אחרות שאינן חיוניות להישרדות המיידית. ​ דמייני מנהלת רצינית שברגע משבר בחברה מנתבת את כל המשאבים והעובדות התותחיות שלה לעבודה על פרויקט מסוים, כדי לפתור בעיה אקוטית ושמה בצד את ההשקעה בפעילויות של מחלקת משאבי אנוש למשל. אנחנו לא מאמינות ששוב נגמר הקפה במכונה בחדר צוות!


בסרטון: חתלתול בתחפושת אריה, מפהק
בסרטון: חתלתול בתחפושת אריה, מפהק

מנגנון "הילחם-או-ברח" הוא הישרדותי, כשהאדם הקדמון פגש אריה בג'ונגל היו לו שתי אפשרויות: להילחם או לברוח. על מנת לבצע את שתי הפעולות הללו צריך להפעיל שרירים, לראות בחדות, להעלות לחץ דם ודופק. לא צריך לפתור משוואות מתמטיות או לעכל את ארוחת הבוקר שאכלנו לפני שעתיים - אלו יכולים לחכות. בני האדם הקדמונים שהצליחו להפעיל את התגובה הזאת שרדו, אחרים לא, לכן התגובה הזו הוטמעה חזק כל כך בגוף שלנו.


מי שאחראית לתהליכים הגופניים הללו היא מערכת האדרנל. היא מורכבת מבלוטות שממוקמות על הכליות, ובאמצעות שחרור של הורמונים שונים (קורטיזול למשל, שמעלה את רמות האדרנלין והנוראדרנלין) היא יוצרת שינויים קיצוניים בגוף כדי שנוכל לתקוף חזק יותר או לרוץ מהר יותר:


  • הגברת זרימת הדם לשרירי השלד מייצרת כוח ותגובה מהירה.

  • הפסקת פעילויות העיכול (או ריקון מיידי של המעי - לכן לפעמים משלשלים בזמן סטרס).

  • העלאת הדופק, לחץ הדם ורמת הסוכר בדם - ליצירת אנרגיה לריצה ולחימה.

  • כיווץ של כלי הדם בעור למניעת דימום - כדי שאם נפצע זה יהיה פחות מסוכן.

  • הרפיה של שרירי הנשימה - כדי שנוכל להכניס הרבה חמצן לגוף.

  • הרחבת אישונים - כדי שייכנס כמה שיותר אור לעיניים.

  • .Tunnel Vision - כדי שנראה רק את מה שנמצא ממש מול העיניים שלנו, כך אנחנו יכולות להיות מרוכזות במטרה

  • הפסקת התחזוקה התאית והחיסונית - כי מדובר במותרות בזמן מלחמה.


 בסרטון: סנאי מסתכל סביבו
בסרטון: סנאי מסתכל סביבו

לשחרור האדרנלין יש גם השפעות מנטליות וקוגניטיביות נרחבות על יכולות החשיבה והזיכרון שלנו. הוא פוגע בכושר הריכוז ומקשה על חשיבה צלולה ומעמיקה - כי למי יש זמן להתמודד עכשיו עם חידות? אריה אנחנו אומרות לכן! במקביל הוא מחדד את התפיסה החושית ומאפשר מודעות גבוהה יותר לתחושות הגופניות שלנו - כך כל רחש מקפיץ ומכין אותנו לתקיפה. ומגביר תגובות חרדה ותוקפנות - Trust no one!

למנגנון המופלא הזה שייכת גם תגובת ה-Freeze (קפיאה). הדבר הנכון ביותר עבור עכבר קטן שרץ בשדה וצריך להתגונן מפני העיט שדואה בשמיים ומחפש טרף, הוא לקפוא, להעמיד פני מת (Play dead). בהתאם לצורך, התופעות שמתרחשות בגוף הן קצת שונות, אנחנו נחוש קוצר נשימה, דופק מוגבר, הזעה ותחושת מחנק.

תגובת ה-Freeze זכתה ליחסי ציבור הרבה פחות טובים מאשר ה-Fight or Flight. היא עלולה להתרחש במהלך אירוע טראומתי כמו תאונה ותקיפה, או בסיטואציות אחרות שבהן מופעלת עלינו אלימות. אנחנו קופאות ולא מצליחות להגיב למי שמדבר אלינו בצורה לא הולמת, או להתגונן מפני תקיפה. תגובה זו מעוררת הרבה פעמים תחושות אשמה.

אבל את לא אשמה!

חשוב מאוד להבין שהתגובה הזו היא חלק ממנגנון ההישרדות האבולוציוני של הגוף, בדיוק כמו ה-Fight or Flight. זו תגובה המופעלת בתת ההכרה כדי להגן על הגוף שלנו, היא לא מודעת ולכן גם לא מעידה על היכולות או הרצונות שלנו.


בתמונה: כלב, קצת בשוק.
בתמונה: כלב, קצת בשוק.

אריות של היומיום

בעולם המערבי המלחיץ שלנו, גם גירויים שאינם סכנה קיומית מפעילים אצלנו את תגובת ה-Fight or Flight: כשהבוס צועק עלינו בעבודה, כשמישהו עוקף אותנו בכביש, כשאנחנו צריכות לדבר מול קהל. התגובה מופעלת אוטומטית והרבה פעמים לא מותאמת למידת האיום. אז עלולים להופיע התקפי חרדה, ירידה בתפקוד מערכת החיסון, דיכאון ועוד. ​ בתקופות כמו מגפת הקורונה עולמית, קשיי פרנסה, תקופות מבחנים ועוד - אנחנו נמצאות בתגובת סטרס מתמשכת. לא ברור מתי יגיע ה"איום" הבא ולכן התגובה הזו מופעלת כל הזמן. היא מתישה את הגוף שלנו, וצורכת מאיתנו הרבה אנרגיה להתמודדות. ​ מחקר משנת 2012 חקר כיצד אנשים תופשים את מצב הסטרס שלהם. במסגרתו 30,000 נבדקים נשאלו במשך שמונה שנים שתי שאלות: 1. כמה סטרס חווית בשנה האחרונה? 2. האם אתה מאמין שסטרס מזיק לבריאותך? ​ המחקר בדק את סך מקרי התמותה של המשתתפים בשנים האלו. התוצאה הראשונה הייתה צפויה - לא טוב להיות בסטרס. אנשים שדיווחו על רמות גבוהות של לחץ היו בסיכון מוגבר של 43% למות. אבל, לא כולם היו בסיכון מוגבר, רק אלו שהאמינו שהסטרס משפיע על הבריאות שלהם. אנשים שלא ראו ברמות סטרס גבוהות גורם מזיק לבריאותם - היו בסיכון הנמוך ביותר למות. ​ מה המסקנה? כשמבינים שדפיקות הלב והנשימה המוגברת הם חלק מהתגובה הנורמלית של הגוף במנגנון ה-Fight or Flight, שעוזר לנו להתמודד עם אתגרים - הסטרס מזיק הרבה פחות לגוף שלנו! מגניב לא?

נמרות מול אריות


בסרטון: גורת נמרות שאומרת לך להירגע
בסרטון: גורת נמרות שאומרת לך להירגע

כנשים, תגובת ה-Fight or Flight שמופעלת בעקבות אירועי סטרס, משפיעה באופן קצת שונה עלינו לעומת גברים ואנו מגיבות אחרת ברמה הגופנית והמוחית. אירועי טראומה חוזרים בילדות גורמים לשינויים במוח המתפתח, על כן ההבדלים בין נשים לגברים משפיעים בעתיד על התפתחות מחלות שונות. מחקרים מראים שנשים נמצאות בסיכון מוגבר של 50% לחוות אירועי חיים טראומטיים לעומת גברים. אנחנו גם יודעות שיש קשר בין אירועי חיים טראומטיים למחלות בגיל מבוגר, לכן זה הגיוני שנשים סובלות הרבה יותר מגברים מפיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז ומחלות אוטואימוניות (מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף כמו האשימוטו, לופוס ועוד). ​ איך מסבירים את ההבדל בין נשים לגברים? ​ ראשית לנשים יש יותר אסטרוגן והוא, בין היתר, עוזר למערכת החיסון לייצר נוגדנים (לכן התגובה החיסונית של נשים טובה יותר במחלה ויראלית, בעוד גברים מרחמים על עצמם ולא זזים מהמיטה בגלל צינון פשוט). אך אסטרוגן גם מעלה את רמות הנוגדנים האוטואימוניים, שבעזרתם הגוף תוקף את עצמו. לנשים יש גם רמות גבוהות יותר של הורמון הקורטיזול, המדכא את תגובת הדלקת בגוף. כשאנחנו נפצעות או חולות, הקורטיזול עוזר לנו להוריד את התגובה הדלקתית. זה קורה גם בהריון - הגוף מוריד את התגובה הדלקתית שיכולה לגרום להפלה.

אוקיי אז נלחצתי, מה עכשיו?

אז מה עושות? קודם כל אל תלחצו. זה נשמע מצחיק, אבל אפשר לנסות ולהבין שמדובר במנגנון טבעי של הגוף שלנו, שהיה חיוני להישרדות שלנו פעם, וכעת עוזר לנו להתמודד עם הלחץ כי הוא מחדד את החושים שלנו. וזה דבר טוב. זה לא מעיד על סכנה או על משהו לא תקין בגוף שלנו. אחרי שאמרנו את זה לעצמנו - כדאי לקחת כמה נשימות עמוקות שמזרימות חמצן לכל התאים בגוף. הרבה פעמים רק ההבנה הזאת מקלה על ההתמודדות. ​ אם מתייחסים לתגובת הסטרס כמיטיבה, היא עוזרת לנו לפעול כדי לפתור את המשבר - הגוף בוחר לשחרר הורמון אחר שמסייע לנו לבקש עזרה מאחרים. כמו אוקסיטוצין (הורמון האהבה) - ההורמון שמופרש כשהורים מחבקים את התינוק שלהם, כשאנחנו מחבקים מישהו אהוב, או כשאנחנו נמצאים באינטראקציה חברתית עם הקרובים אלינו. מחקרים גילו שאוקסיטוצין מסייע לגוף להגיב טוב יותר לסטרס, מאפשר לעורקים להיות פתוחים יותר ולדם לזרום טוב יותר. ​ אז בפעם הבאה שאתן עומדות בפני משימה שמלחיצה אתכן, תגידו לעצמכם שכך הלב מזרים יותר דם לגוף כדי להכין אותו לפעילות, הריאות מזרימות יותר חמצן למוח והאוקסיטוצין גורם לכן לחפש את הקרבה של אנשים אהובים שיעזרו לכן. גם אם הסטרס לא יעבור, לפחות תרגישו יותר טוב, ותעשו דבר טוב למען הגוף שלכם. ומה אם הסטרס לא עתיד לעבור תוך כמה דקות? במצבים של סטרס מתמשך, אפשר ליצור מסלולים חדשים (על ידי פסיכותרפיה או מיינדפולנס) כדי לעקוף את התחושות האלה והתגובה המתמשכת. כדי לעשות זאת כדאי לגייס את ה"סמים הטבעיים" של הגוף - האנדורפינים. אם נשנה את שיווי המשקל בגוף - נוריד את רמות הורמוני הסטרס ונעלה את רמות האנדורפינים - נוכל לשלוט בכאב שלנו, במצב הרוח שלנו ובעצם בכל המערכות בגוף (דרך הפחתת תגובת ה-Fight or Flight). ​ איך אפשר להעלות את רמות האנדורפינים?

  • פעילות גופנית: אתן לא חייבות להירשם למכון כושר. אפשר לעשות הליכות, כושר מסרטונים ביוטיוב, לרקוד בסלון - כל אחת ומה שמתאים לה.

  • לעשות דברים שאנחנו אוהבות: דברים שעושים לנו טוב, עדיף עם אנשים שעושים לנו טוב.

  • לתרגל מיינדפולנס, מדיטציה, דמיון מודרך או כל שיטה אחרת שעוזרת לנו להירגע.

  • לאמץ חיית מחמד - גם מקדם פעילות גופנית וגם בונה קשר מיטיב (ובואו, זה הכי חמוד בעולם).



בתמונה: ד"ר אורנה שטטר מראה דוגמה אישית עם הכלבלבה המהממת שלה
בתמונה: ד"ר אורנה שטטר מראה דוגמה אישית עם הכלבלבה המהממת שלה

ה-סיכום (לשמור, לגזור, לתלות במקום נראה לעין)


אז מה עושות עם כל הסטרס הזה? קודם כל זוכרות שהתגובה הגופנית היא הישרדותית וככזו גם חשובה ומשמעותית למצבים יוצאי דופן וליומיום שלנו. מזכירות לעצמנו לעשות כמה שיותר דברים מעניינים ומהנים עבור עצמנו כדי לשמר אנרגיות טובות בגוף. וגם אם קשה להתמודד לא מאשימות את עצמנו, ומגייסות נמרה מקצועית שתעזור לנו להתמודד ולהגיע לאיזון ולרוגע.

ד"ר אורנה שטטר

מומחית ברפואת משפחה ומטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה ממוקדת


ד"ר שטטר מתמחה ברפואת משפחה, אבל ממש לא רק!

בגלל האמונה שלה בקשר בין הגוף והנפש המשיכה להתפתח ולחקור. סיימה לימודי פסיכותרפיה ממוקדת באוניברסיטת בר אילן, קורס מיינדפולנס ו CBT.

רגע! עוד לא הכל!

היא מטפלת גם בדיקור יבש מערבי (IMS), טכניקה שנועדה להקל על כאבים של שרירים ושלד.

סיימה בהצלחה קורס נאמני כאב בבית חולים רמב”ם והיא חברת ועד של האגודה הישראלית לפסיכוסומטיקה.

אם גם אתן התאהבתן- מוזמנות לעקוב אחריה בפייסבוק או באתר שלה

0 comments

Recent Posts

See All