אי-וודאות, צפרדעים ובריאות נשית בנבכי ההיסטוריה

בתמונה: צפרדע מנבאת עתידות

תקציר- מה אפשר ללמוד מהנשים של פעם? ומה הקשר בין צפרדע על החגורה ובדיקות הריון מודרניות? סדרת מאמרים

למה זה מעניין בכלל?

את הולכת לבדיקה אצל הגניקולוגית, מקשקשות קצת על למה באת ואז היא מזמינה אותך לעלות על הכיסא. רגע קל של אי- נוחות מציף אותך. את מסתכלת עליו והוא עלייך ואת שואלת את עצמך, באמת לא יכלו לשנות אותו קצת? זה אותו הכיסא שאת ישבת עליו כשבאת בגיל 16 עם פטרייה, אותו הכיסא שאמא שלך ישבה עליו בהריון איתך. למה אף אחד לא חשב על משהו טוב יותר? בשלב הבא הרופאה מוציאה את הספקולום, המכשיר דמוי מקור הברווז שמפשק ונותן לה לעשות את הבדיקה. גם כאן, לא הרבה השתנה כבר שנים רבות. כמה רבות? 200 שנים בערך!

היסטוריה אולי לא תמיד נשמעת רלוונטית לחיי היומיום שלנו. בקורסים בלימודים זה תמיד החלק המעט יותר מייגע שנכלל בקורסי המבואות. אבל כשמגיעים לתחום של בריאות האישה, מגלים שההיסטוריה הזו משפיעה באופן חזק על היום-יום שלנו כנשים. על איך שאנחנו נבדקות, יולדות, חוות את כל התחום הזה של רפואת נשים! ​ בגלל שאני נמנית על הקהל של הגיקיות, החלטתי שאני חייבת לצלול ולהבין יותר את העניין. עלו לי מלא שאלות! האם יש עוד מכשירים שלא השתנו כבר 200 שנים? האם יש סוגי טיפולים שלא השתנו? האם גם פעם זה היה כל כך מביך ללכת לגניקולוגית? ממתי בכלל יש גניקולוגים? ומי יענה לי על כל השאלות? ​ הכירו את ד"ר דפנה אורן-מגידור. ד"ר להיסטוריה, שמתמחה בתחומים של מגדר, משפחה ורפואה (בייחוד רפואת נשים) באנגליה של העת החדשה המוקדמת. זאת אומרת, אנגליה של לפני כ400 שנה. תוכלו לקרוא עוד על ד"ר אורן מגידור כאן. בבוקר נפלא באוגוסט, היא הסכימה להקדיש לי מזמנה לראיון טלפוני. דבר לא מובן מאליו כלל בתור אם לילד בשלהי החופש הגדול.

על השאלה הראשונה שלי ענתה ד"ר דפנה אורן-מגידור בחמש הדקות הראשונות לשיחתנו והשאירה אותי עם פה פעור. "הספקולום! 200 שנה!" השמעתי את זעקתי. ​ "זה נשמע לך ישן? המלקחיים מ"לידת המלקחיים" בנות 400 שנה!" הגעתי לאדם הנכון.

הכירי את המומחית

ד"ר אורן-מגידור, כתבה את הדוקטורט שלה על בעיות פוריות באנגליה של העת החדשה המוקדמת 1500-1800 בערך. הדוקטורט שלה הפך בהמשך לספר שלם בנושא. היופי בתקופה הזו שהיא בחרה לחקור הוא שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה מוצאים הרבה תיעוד על החוויות של נשים שכתבו הנשים עצמן. תחשבו על זה, עד אותה תקופה כל מה שנכתב על נשים, אם נכתב בכלל, היה בידי אנשים אחרים- גברים. אבל החל מהתקופה הזו מוצאים יומנים ומכתבים שהן כתבו בעצמן, לעצמן, לחברות שלהן, לבעליהן. הן מתארות את היומיום שלהן וההתמודדות שלהן עם דברים שמעסיקים נשים גם עכשיו. אולי הקריאה של ד"ר אורן-מגידור בכתבים האישיים האלו היא שנותנת לה להתחבר אליהן כל כך ולקרוא להן בנונשלנטיות "הנשים שלי" או "הבנות שלי" תוך כדי השיחה. ​ כששאלתי אותה איך היא הגיעה לחקור דווקא את הנושא הזה של בעיות הפוריות, היא ענתה שכמו בהרבה מקרים, זה היה שילוב של שיקולים מקצועיים וחשיפה למקרה אישי. "תמיד עניינה אותי הזווית של החוויות של האנשים עצמם, תחום שמעניין היסטוריונים בייחוד הוא הקשר שבין האידיאלים של התקופה (למשל דת או תרבות) לבין החיים ביומיום". זאת אומרת שהרבה חוקרי היסטוריה מבינים שיש הבדל בין מה המדינה והדת אומרים ומפרסמים שצריך או חשוב לעשות לבין מה שאנשים חיים בפועל. הגיוני סה"כ. מגילאי היסודי מסבירים לנו את פרמידת המזון וזה שמתוק זה לא טוב, אבל בתכל'ס מי מאיתנו לא אוכלת שוקולדים כדי לשרוד יום עבודה ארוך במיוחד? אבל כמו שאמרנו שיקולים מקצועיים זה לא הכל, יש גם את המניע האישי - בתקופה של תחילת הדוקטורט, הצליחה אחותה להיכנס להריון לאחר שמונה שנים של ניסיונות, במקביל אמא שלה עבדה במרפאת פוריות. "כך בעצם הגעתי לחקור את זה, עניין אותי לדעת מה האנשים ידעו באותה התקופה על פריון או אי-פריון, מה הם עשו בנושא, איפה זה פגש אותם ביומיום, לקראת סוף כתיבת הדוקטורט נכנסתי אני בעצמי להריון".

עד המאה ה20 לא הייתה שום דרך לדעת בוודאות שאישה בהריון עד שהיא לא ילדה.

מה אנחנו יודעות על מה שאנחנו לא יודעות?

האם הרגשת קשר כלשהו לנשים שחקרת כשהיית בהריון? היו לך חוויות משותפות או דומות עם נשים משנת 1600 למשל? ​ "אני חושבת שמה שהכי חיבר ביני לבין ה'נשים שלי' היא אי-הוודאות. יש לי למעשה פרק שלם על כך בדוקטורט שלי. אני מעבירה קורס על היריון ולידה בראי ההיסטוריה והסטודנטים שלי תמיד מתפלאים כשאני מספרת שלמעשה עד המאה ה20 לא הייתה שום דרך לדעת בוודאות שאישה בהריון עד שהיא לא ילדה. אני זוכרת סטודנטית שלי שהתווכחה איתי וטענה שהיא ידעה בדיוק את המדדים של העובר שלה ובאיזו תנוחה הוא נמצא. יכול להיות שזה נכון לחלק מהנשים אבל אצלי למשל גם מכשיר דופלר לא שמע דופק עד חודש שישי. למעשה לא הייתה בדיקת הריון אמינה עד שלא פיתחו את בדיקת השתן." ​ תחשבו על זה רגע, המאה ה-20 (1900-1999) זה ממש לא מזמן! מפתיע לחשוב שגם לאמהות שלנו היה כל כך מעט מידע... אז דמיינו לכן מה קרה אצל ה"הבנות שלה", הנשים שהיא חקרה, לפני 400 שנה. ד"ר אורן-מגידור מתארת מקרים של אי-וודאות אפילו אצל נשים מנוסות. באחד היומנים למשל כתבה אחת הנשים, שאפילו שילדה כבר 7 פעמים, עדיין מצאה עצמה בסיטואציה מוזרה שבה היא משוכנעת שהיא בהיריון, יוצאת לשמירת לידה ומחכה שלושה חודשים רק כדי לגלות שמעולם לא הייתה בהריון. אתן יכולות לנחש מזה שבנושא הפוריות, לא הייתה להן שום דרך לדעת אם יש בעיה, אצל מי היא- האישה או הגבר.

ואותן הנשים של פעם, איך הן התמודדו עם כל האי-וודאות הזו? קיבלו את זה בתור עוד חלק מהחיים או שישבו בלחץ מתמיד וניסו בכל הכוח להבין מה קורה איתן? ​ "הן ניסו כל מיני שיטות לבדיקה וניסיונות לייצר ודאות אבל בעצם אף אחד מהפתרונות לא היה אמין מספיק. מצד שני, הן התנהגו אחרת. הן לא ציפו לקבל תשובה וזאת בניגוד לגישה שלנו כעת. בימינו, עם הבדיקות הרפואיות הזמינות, אנחנו מצפות תמיד לרמת וודאות הרבה יותר גבוהה."

בתמונה: ילדה סקרנית שואלת את אמא שלה ההריונית, מה יש שם בפנים. לשתיהן אין מושג​

"ההיגיון אומר שהיית חושבת שתהיה לנו וודאות גדולה יותר. למשל כשאני הייתי בהריון לפני כמה שנים ושוטטתי בפורומים של הריון ולידה, היו נשים שקנו מכשיר דופלר ביתי איתו אפשר לשמוע את הדופק של התינוק. היית מצפה שזה ירגיע את הנשים כי הן יכולות לשמוע את התינוק שלהן מתי שהן רוצות, אבל להפך! נשים תיארו כיצד הן כל יום בודקות את הדופלר, וכשהן לא מצליחות הן רק יותר לחוצות ומחפשות תשובות ובדיקות נוספות."

"בדיקות הריון גורמות לאותו המלכוד. כיום, אנחנו יכולות לדעת שאנחנו בהריון כבר אחרי שבועיים מקיום יחסי המין, אבל במצב טבעי ההיריון הזה לא תמיד מגיע עד לידה, 30% מהביציות המופרות נופלות באופן טבעי ונראות לאישה כמו סתם מחזור רגיל. באותו המצב לפני כמה שנים היית מקבלת מחזור, מניחה שהפעם פשוט לא נקלט וממשיכה הלאה לניסיון הבא. אבל כשבדקת וקיבלת תוצאה חיובית, ברגע שהוא ייפול את חווה את אותה חוויה כאובדן הריון. חוויה הרבה יותר קשה מאשר - ניסיתי ולא הצלחתי הפעם. במידה מסוימת הטכנולוגיה יוצרת יותר מתח וחוסר וודאות כי את מצפה כל הזמן לדעת את המצב של ההיריון שלך ואם את לא יודעת אז את במתח, את כל הזמן ברצון לוודא שהכל בסדר."

"לנשים שלי לא היה מודל של ודאות שנאלצו להתמודד מולו. הן התפללו הרבה, חששו הרבה ומצד שני זה היה העולם בו הן חיו. לא היה להן אפילו אופק דמיוני של 'אני אדע מה קורה'. " ​ אם אנחנו חיות בעולם של מדע ומחקרים בו כל יום יוצא איזה מכשיר חדש, אז אנחנו חיות עם הציפייה לקבל תשובות ונלחצות כשאין אותן. אם מעולם לא קיבלנו תשובות – אז זה פשוט חלק מהחיים. בסופו של דבר, אומרת ד"ר אורן-מגידור, אם אנחנו מדברות על לפני 400 שנה או על היום, מפתיע כמה תקופת ההריון מראה לנו שאנחנו יודעות על הגוף שלנו הרבה פחות ממה שחשבנו. זה גם מעלה שאלות חשובות - כמו איך אני מתמודדת עם אי-וודאות ומה אני נותנת לה להשפיע על החוויה שלי מההריון? אולי גם לשאול, האם אי פעם יהיה אפשרי להגיע למצב שאנחנו מבינות עד הסוף את הקסם הזה שנקרא הריון?

במידה מסוימת הטכנולוגיה יוצרת יותר מתח וחוסר וודאות כי את מצפה כל הזמן לדעת את המצב של ההיריון שלך ואם את לא יודעת אז את במתח, את כל הזמן ברצון לוודא שהכל בסדר.

על צפרדעים ובדיקות הריון

כבר הבנתן, שלאורך כל השנים נשים ומרפאים מסוגים שונים פיתחו שיטות כדי להתגבר על חוסר הוודאות או סתם כדי לקדם ולשפר את המצב הגופני שלהן. באמצעים המוגבלים שהיו להן והרפואה שהייתה שונה לחלוטין בזמנו, היו דברים שיראו לנו עכשיו, במבט אחורה, מאוד מוזרים. במאמר הבא נדבר יותר על הרפואה עצמה, אבל עכשיו נדבר על המרפאים האחרים- מאגים.ות, מרפאים.ות, ויוצרי תרופות פלא למיניהם שנתנו שירותים בתחום הבריאות. אצלם אפשר לראות טיפולים... מוזרים. ​ למשל, מתארת ד"ר אורן-מגידור, הייתה מחשבה שאם תקשרי צפרדע (מתה) לחגורה שלך זה יעזור בכל מיני תחומים בהריון ולידה. ​ למה דווקא צפרדע? "הסיבה לצפרדע כנראה הייתה בגלל שהצורה של הרחם שמזכירה צפרדע." מזמינה אתכן לחשוב בעצמכן אם זה דומה או לא. לי אישית הרחם מזכיר ראש של שור. אבל אני מניחה שפחות פרקטי לקשור ראש שלם על החגורה. ​ היא מרחיבה "כשאמא שלי קראה את המאמר שבו זה הוצג, היא סיפרה לי שבדיקות ההריון הראשונות שעשו במאה ה-20 עשו שימוש בצפרדע מיוחדת, שכשהיא נחשפת להורמון ההריון (הhCG) היא מתחילה לייצר ביצים. מה שעשו בבדיקות ההריון הראשונות היה שלקחו את השתן של האישה החושדת בהריון והזריקו לצפרדע מיוחדת (צפרדע אפריקאית) והיו מחכים שבוע-שבועיים עד שמשהו קורה. עד שהיא מתחילה לייצר ביצים. אמא שלי שיתפה אותי שעוד בדיקת ההריון הראשונה שהיא עשתה, בשנות ה70 הייתה עם צפרדעים. מאז כבר שינו את השיטות והיום יש את הפיפי על המקל הידוע. שיעשע אותי הקשר בין הצפרדע על הגוף לפני 400 שנה לצפרדעים בבדיקות ההריון במאה ה20." ​ לו רק "הנשים שלה" היו יודעות שכדי לייצר קצת ודאות ולדעת אם את בהריון מה שצריך לעשות עם הצפרדע הזו הוא להשתין עליה ולא לתלות על החגורה.

במאמר הבא: נדבר על הרפואה של פעם, במה הנשים של פעם האמינו ומה הן עשו בעקבות זה. והאם הבחירות שלהן אז משפיעות עלינו עד היום? ​ הערות:

• למתעניינות באקולוגיה, אולי תהיו מסוקרנות לדעת שבדיקות ההריון שבוצעו באמצעות הצפרדעים הביאו למשבר אקולוגי של ממש!

• אם אתן מעוניינות לקרוא את הספר של ד"ר דפנה אורן-מגידור, חפשו את “Infertility in Early Modern England”